שמחנו לשמוע על התקדמות בשיחות לעסקה של שחרור חטופים. אנו מקווים שאלה לא ידיעות "טקטיות" כדי ללחוץ על צד כזה או אחר להתגמש, וכי אכן יש התקדמות אמיתית. נחזיק אצבעות.

בלי לדעת מה באמת קורה בנבכי המשא ומתן לעסקת שחרור החטופים, אפשר לשרטט מי הם הגורמים הדוחפים לעסקה, ומה הם הגורמים העומדים בפניה כמכשול.

מה שיש בו לעורר אופטימיות בסוגיה הוא כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, והתיאום המלא בינו לבין הנשיא היוצא ג'ו ביידן בעניין זה. כלומר: לנשיאי ארצות הברית יותר חשוב לשחרר את "חטופינו", כלשונו המליצית של בנימין נתניהו, מאשר למשולש ביבי, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ואם יש זרז אמיתי לעסקה, הרי הוא מועד חילופי הנשיאים בבית הלבן.

לנשיאי ארצות הברית יותר חשוב לשחרר את "חטופינו", כלשונו המליצית של נתניהו, מאשר למשולש ביבי, בן גביר וסמוטריץ'. ואם יש זרז אמיתי לעסקה – הרי הוא מועד חילופי הנשיאים בבית הלבן

עוד גורם שעשוי לסייע בעסקה הוא משפטו של נתניהו. הוא חייב להוכיח כי התייצבותו על דוכן העדים לא מפריע לתפקודו כראש ממשלה. מכיוון שנגמרו לו המלחמות, והתקפה על איראן לא באה בחשבון בשעה הזאת, כפי שאפרט בנפרד, נשארה לו העסקה כאירוע גדול המוכיח שגם בימי המשפט הוא מסוגל לנהל עניינים גורליים (שלא לדבר על סיבות פוטנציאליות לדחייה).

זה בצד שבעד העסקה. בצד הנגד יש גם עניינים כבדי משקל אחרים. והם שוב נוגעים לנתניהו. לשאלה היא אם הוא באמת רוצה עסקה, או שהוא מבקש רק להוכיח לטראמפ שעשה הכל, אבל "חמאס אשם".

מה עוצר אותו מלהשלים את העסקה? ההבטחות שנתן, קרוב לוודאי, לבן גביר וסמוטריץ' – לבן גביר בית כנסת על הר הבית, ולסמוטריץ' את תוכנית ההכרעה – כלומר: טרנספר. כעת, עלה גם באופן פרקטי עניין הקמת ההתנחלויות בצפון הרצועה, ומחייב את נתניהו לתמרן בין עסקה שתשמור על הקואליציה עם ההבטחות לכאורה לשותפיו, לבין נוסחה למימוש עסקה מתקבלת על הדעת.

הספקטרום המלא נע בין עסקה מלאה המסיימת את המלחמה ושחרור כל החטופים לבין עסקה חלקית בשלבים, המאפשרת שחרור חלקי עם הפסקות אש קצובות. עסקה מלאה מתנגשת עם ההבטחות לבן גביר וסמוטריץ,' בעוד שעסקה בשלבים חלקיים מאפשרת את שמירת מסגרת הקואליציה, כי אופציית ההתנחלויות בצפון הרצועה נשארת על השולחן.

השאלה הגדולה היא מה עם מעבר רפיח. החזרת המעבר למצרים מתנגשת עם הניצחון המוחלט – כאשר לחמאס ולקטאר נפתח פתח לכניסת כוחות שיחליפו אותם בהמשך הזמן. ביסודו של דבר, נתניהו סגר את המעבר כדי למנוע אלטרנטיבה לחמאס ולקטאר, אשר השפעתה על עזה מגיעה מתל אביב ולא ממצרים.

מה עוצר את נתניהו מהשלמת העסקה? ההבטחות שנתן כנראה לבן גביר (בית כנסת על הר הבית וסמוטריץ' (תוכנית ההכרעה – כלומר: טרנספר). כעת, עלה גם עניין הקמת ההתנחלויות בצפון הרצועה

עניין המעבר קשור לתפיסה של מצרים ליום שאחרי. מצרים מבקשת להקים גוף מנהל, לאו דווקא מאנשי חמאס ופת"ח מובהקים, אבל מקובלים ומוסכמים על שתי התנועות, שתתחיל בניהול המעבר מן הצד של עזה, ואחר כך תתפתח לגוף שינהל את הרצועה אחרי נסיגת צה"ל וסוף המלחמה.

הבעיה של מצרים היא, שהיא נופלת שוב ושוב בנוסחאות הכוללות את הפלסטינים, והפלסטינים לא מסוגלים. אנשי הרשות הגיעו לקהיר ולא הסכימו לשתף את חמאס בשום נוסחה. על פי מקורות פלסטיניים, אנשי אבו מאזן אמרו למצרים כי חמאס אשמה באסון הגדול, ואין לתת לחמאס דריסת רגל בניהול היום שאחרי, אלא שיימסר לידי אש"ף רמאללה בלבד.

עניין שיבת אש"ף רמאללה לעזה מצוי על שולחן הדיפלומטיה הבינלאומית מן היום הראשון של מלחמת עזה. מעצמות המערב ראו זאת בחיוב, אבל דרשו מן הרשות רפורמה עמוקה, ואותה אבו מאזן דחה.

אבו מאזן הטיח בפניו של שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן, שהרפורמות הן עניין סוברני של הרשות, ולא צד למעורבות חיצונית. מדינות המערב כפו על אבו מאזן הקמת ממשלה בראשות איש העסקים מוחמד מוסטפא, המנהל גם את החברה הכלכלית של הרשות PIF- Palestinian Investment Fund. ראש הממשלה הפלסטינית, הקשוב לדרישות המדינות התורמות, שוב העלה את הצורך ברפורמות, הפעם מתוך הרשות, לא כלחץ מבחוץ, אבל אבו מאזן חשש שאם מוחמד מוסטפא ינהיג את הרפורמות – הוא יסומן כיורש, מה שיסכן את אבו מאזן ויפתח מלחמת ירושה קודם זמנה.

אז עכשיו הוועדה לענייני עזה סוכלה, הרפורמות ברשות נעצרו, ומצרים ומעצמות המערב נתקעו. הסיבה שמצרים זורמת עכשיו עם נתניהו לגבי הסדר בשלבים היא, כי היא רוצה עוד זמן כדי לגבש את הגוף המשותף פת"ח-חמאס, שלא יוקם, וזה סיבת הדאגה הגדולה להשלמת העסקה אחרי השלב הראשון.

על פי מקורות פלסטיניים, אנשי אבו מאזן אמרו למצרים כי חמאס אשמה באסון הגדול, וכי אין לתת לחמאס דריסת רגל בניהול היום שאחרי, אלא למסור את ניהולו לידי אש"ף רמאללה בלבד

מול העמדה של מצרים יש את העמדה של קטאר, הזורמת עם עמדת חמאס של סיום הלחימה במסגרת עסקה כוללת. אבל עמדת קטאר היא טקטית פוליטית ולא אסטרטגית. היא לא רוצה לתת למצרים את ההובלה בעזה, ומול הרעיונות של מצרים היא מעלה הצעות משלה. אבל, אחרי הישגי קטאר המרשימים בסוריה, היא תהיה נדיבה מספיק כדי לתת למצרים את העסקה הקטנה כדי לעשות מחווה לטראמפ.

וכאמור, זה ניתוח שמתבסס על העמדות של הצדדים, ולא על מידע לגבי מה שבאמת נאמר בדלתיים סגורות. אני מקווה שאתבדה, וכי נזכה לראות את חטופינו כולם חוזרים הביתה במהרה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.